הכוח הנשי, הוכיח את עצמו גם בפוליטיקה הנשלטת לרוב ע"י גברים. התקשורת הוכיחה פעם נוספת שאינה מאוזנת - אובייקטיבית אבל - כן צבועה.
מופז - משחק את הפוליטיקאי הנעלב, שובר את הכלים ואולי באמת לא מתאים למנהיגות פוליטית.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הכוח הנשי:
האם שמתם לב - שיש סיכוי סביר, שבראש שלוש זרועות הממשל העיקריות והקובעות תעמודנה נשים. ציפי לבני - אם וכאשר, תרכיב ממשלה תהיה ראש ממשלה, (הזרוע המבצעת), דליה איציק, יו"ר הכנסת (הזרוע המחוקקת) וגב' דורית ביניש, נשיאת בית המפשט העליון (הזרוע השופטת).
כבר היו בעבר נשים בתפקידי מפתח בממשל, דוגמת ראש הממשלה, גב' גולדה מאיר ז"ל, נשים בכנסת בשירות החוץ ואפילו בצה"ל, אבל בכל שלושת זרועות הממשל - נראה שזו תהיה פעם ראשונה. אם נכונות ההצהרות שכאשר הנשים תשלוטנה בעולם, יהיה הרבה יותר טוב, אולי שלום עולמי, חברתי מוסרי כדאי לנסות. אם וכאשר, ציפי לבני, תנהל את המדינה, יהיה שלום במזרח התיכון או מיני שלום או הסדר עם הפלסטינאים ואולי עם סוריה, נראה לי תסריט רחוק ובשלב זה לא מציאותי - אבל אולי "צפורה" תפתיע לטובה.
פוליטיקה:
כמו שאין מלחמות נקיות, אין בחירות או פריימריס נקיים. כל עוד, יהיו קבלני קולות, חמולות, לחצים על וועדים על עובדים, אינטריגות, החתמות מתפקדים בארגזים, לא יהיו בחירות נקיות.
כל עוד, יתפקדו פיקטיבית 100,000 איש אבל בפועל יצביעו 40,000 וגם אלו לא כולם בהתנדבות ובשמחה - לא יהיו בחירות נקיות וימשיכו "הקומבינות" - שריפת המועדונים והטענות שאחרי - על זיופים, איומים, הטעיות ושחיתות.
כל עוד, לא ישנו את השיטה, ע"י חקיקה, הקפדה וביקורת, זאת תהיה בינתיים הדמוקרטיה וצריך לחיות איתה ועל פיה.
כל הקלישאות, על "חגיגה דמוקרטית", הציבור אמר את דברו, המפלגה נצחה הם בגדר סיסמאות ריקות מתוכן, שניתן לשמוע אותן אך אין צורך להתרגש מהן.
גב' ציפי לבני - נצחה בשיטה הנוכחית, הפועלת בכל המפלגות, לכן יש לברך אותה ולחכות עם תוכל למלא, ליישם, להגשים לפחות חלק מירבי מהבטחותיה.
אין ספק, שלבני עשתה דרך ארוכה, בזמן קצר יחסית, שהוא כשלעצמו הישג מרשים. מנסיכת הליכוד, להקמת קדימה שהיתה בין יוזמיה, מקימיה ומנסחי מצעה הראשוני ביחד עם אריק שרון, עד לראשות קדימה ומועמדת לראש ממשלה, הדרך ארוכה אך קצרה במציאות הפוליטית המשתנה והסוערת שלנו.
להצלחה שלה יש לייחס את אופייה אישיותה, עברה הנקי ובעיקר את הרצון לשינוי בפוליטיקה ובדרך ע"י אדם שלא מזוהה עם כשלי העבר והשחיתות.
אמנם, במלחמת לבנון השנייה, היא היתה חלק מהממשלה שכשלה, אך חלקה היחסי היה זעיר ושולי, גם בשל תפקידה כשרת החוץ שלא זכתה לאימון של אולמרט וצמרת משרד הביטחון. לזכותה, יאמר כי היתה בין אלה שטענה כי ניתן לסיים את המבצע בלבנון אחרי 7-10 ימים ולא להיגרר למלחמה, על תוצאותיה הלא מזהירות.
יתירה מכך, הטענה של שר הביטחון ברק שהצהרת האו"ם במסמך 1701, הוא למעשה כישלון ואין לגב' לבני להתפאר בו היא השמצה פרועה של פוליטיקאי מתוסכל.
מסמך 1701 - נכשל ביישום שלו בשטח, שלגב' לבני אין כל קשר סמכות או יכולת להשפיע, כגון: הברחת נשק מסוריה לחיזבאללה, פיקוח של כוחות או"ם או יוניפל על התבצרות ותנועת חיזבאללה או נשיאת נשק בגלוי או בסתר.
ואם כבר כישלון - אז אהוד ברק כרמטכ"ל היה אחראי על דרום לבנון לפני ואחרי הנסיגה משם, שנעשתה בצורה מבוהלת מבישה, לא מתוכננת, תוך פגיעה קשה באנשי צד"ל שעבדו ולחמו צמוד לצה"ל והופקרו ברגע האחרון לגורלם ולשלטון החזבאללה. ויותר מכך - אחרי הנסיגה המבוהלת, ברק הוא זה שאיפשר להם להתחפר, להתחזק, לשבת על הגדר, בלי תגובה והתוצאות היו במלחמת לבנון השנייה. לעומת זאת, מסמך 1701 - הגם שלא מולא וקוים, הוא הישג דיפלומטי, חסר תקדים שהרי מועצת הביטחון לראשונה בהתייחס לישראל הצביעה פה אחד (15:0) לטובת העיקרון שלישראל יש הזכות להגנה עצמית, לרבות פלישה צבאית לשטח של מדינה שפתחה במלחמה (לבנון) - החלטה ואישור שלא קיבלנו מעולם מהאו"ם בעבר.
תקשורת:
המרגיז בתגובות של התקשורת שלאחרי הבחירות בקדימה - זאת הצביעות, ההתחסדות והניסיון לבקר את עצמם על חטאיהם, שאותם כבר ביצעו גם בעבר. לאמור: בוכים ויורים ומחפשים נחמה במעשים שנעשו, על דיווחים לא מאוזנים, על התגייסות לכיוון מועמד שנבחר על ידם, כמוביל העדר, על תקשורת לא מידתית ולא מפרגנת.
כל העיתונים מלאים בכתבות, על איך טעינו, איך תחנות הטלוויזיה, האינטרנט "איתגרו" את ציפי לבני - ולמחרת ימשיכו ויעשו אותו דבר.
איך זה קרה ולמה - שלא קם אף עיתון או עיתונאי או תחנת טלוויזיה או רדיו, והתריעו וצעקו שדרו כתבו את כל מה שכותבים אחרי - שבוע שבועיים לפני.
להזכירכם, מה עשו בתקשורת לנתניהו, ואחר כך הודו שהגזימו ולא היו מאוזנים. מה עשו לאנשי ציבור נוספים, לנשיא קצב, לאולמרט, ועכשיו מבינים שהגזימו וחרגו בפרסומים, בתיאורים בחיטוטים ובהסתמכות על הדלפות מגמתיות ומכוונות הטיב.
הדלפות לתקשורת:
הגיעו הדברים עד כדי כך, שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פרקליט המדינה, לדור ראש אגף חקירות ומודיעין, ניצב דנינו מהמשטרה הופיעו בפני וועדת החוקה בכנסת, והודיעו בזעזוע על התנגדותם "להדלפות" שמגיעות לתקשורת, פוגעות בחקירה, משחירות אנשי ציבור, ללא אפשרות תיקון, ומבקשים חקיקה ברורה נגד הדלפות ופרסומים בתקשורת.
רבותי אתם הבנתם את זה? אותם שלושת האישים, שרוב ההדלפות יצאו ממשרדיהם, מאלו שהם מופקדים עליהם ושולטים בהם - עכשיו הם מכים על חטא שחטאו לאבותינו ולנו ששנים לא הגיבו ולא נקטו בצעדים למנוע זאת. כך גם התקשורת - בוכה על חלב שנשפך, ומקריבה עקרונותיה על מזבח התחרות והרייטינג.
מופז:
מופז, אחרי הפריימריס וההפסד הזעיר רואה עצמו נפגע, נעלב, פגוע ולכן פורש בנימוק של פסק זמן.
פוליטיקאי - שמשחק נעלב מפוליטיקה, לא מתאים לפוליטיקה.
מופז - ברגע שנכנס לקלחת הפוליטית ידע או צריך היה לדעת, שיש להצטייד בעור של פיל, בנישוק ילדים וגברים באירועים וכנסים ובהכרה שמה שמבטיחים לא בטוח שמקיימים - שישאל וותיקים ומנוסים כמו הנשיא שמעון פרס שתמיד תמכו בו לפחות 150 ח"כים מתוך 120 הקיימים.
לכן - מי שנכנס למשחק הזה, צריך לשחק לפי הכללים הקיימים של "הישרדות", נושא של פגיעות ועלבון לא קיימים בסדר היום הזה, ולכן אין לו על מה להלין.
שמועות אומרות, שאת הבקשה להאריך את מועד סגירת הקלפיות בשעה, באה מתוך המחנה שלו, בהתחשב בכמות הבוחרים במגזר המיעוטים, שהיו אחרי סעודת הרמאדאן.
לכן הטענה שבשל כך ובשל שריפת הקלפי ברהט ושיבושים במקומות נוספים, הוא הפסיד "וגנבו לו את הניצחון" או המפלגה לא רציניים (ישאל במפלגת העבודה - את פואד וברק), שהרי גם במחנהו, יש להניח נעשו דברים לא חוקיים, לא נקיים, עם ראיסים וקבלני קולות בתוספת תרומות לא חוקיות ומעבר למותר ממיליונים פרסיים ואחרים. לכן היה עליו להודיע שהוא מקבל את התוצאה - מצטרף ללבני ולהנהגת קדימה - היה מופז המפסיד יוצא מהבחירות בצורה מכובדת.
אם אכן, זה מה שיעשה, כלומר: יפרוש, זאת תהיה טעות טקטית שלא יתאושש ממנה פוליטית.
אם בדעתו לחזור לליכוד, אחרי שברח משם בצורה לא מכובדת, באישון לילה, זה יהיה מהלך שיחסל את אמינותו והקריירה הפוליטית שלו לתמיד.
קואליציה:
כולם רוצים בהמשך קיום הקואליציה וכולם, כרגיל, עושים שרירים ומנסים לסחוט ולשפר עמדות. כולם מפחדים מבחירות והוצאות של מיליונים מיותרים למפלגות ולמדינה – אבל אם ייכשלו – נלך לבחירות ונכריע שוב בדרך דמוקרטית ואז שוב תהיה, כנראה, "חגיגה דמוקרטית".
הערות לסיום:
1. הוועדה למינוי שופטים לביהמ"ש העליון, "פוצצה" בשל הטענה של השופטת בייניש, שלוועדה אין סמכות, עקב הגדרת הממשלה כממשלת מעבר. מדובר בטענה לא רצינית, לא דמוקרטית ולא חוקתית. מפליא הדבר שטענה מעין זו נשמעת משופטת חכמה, כאשר היא בעצמה מונתה בזמנו ע"י ממשלת מעבר, ולכן זה מטיל צל כבד על כושר היכולת לפרש חוקים. ממשלת מעבר היא אותה ממשלה שהיתה אך לפני ימים ספורים (בשעה שהוצא הזימון לוועדה). ממשלת מעבר היא בעלת כל הסמכויות השלטוניות של ממשלה לרבות הכרזה על מצב חירום, יציאה למלחמת מגן, תגובה צבאית נדרשת ובוודאי מינוי שופטים לביהמ"ש העליון שבאופן אישי אינני רואה כל רלוונטיות להיות הממשלה ממשלת מעבר.
נראה לי שהפיצוץ נובע בעיקר מחוסר ההסכמה בין פרידמן לבייניש. מדובר במלחמת אגו, מלחמת כבוד, שפוגעת קשות הן במעמד ביהמ"ש העליון והן במעמד של שלטון החוק במדינה.
2. זו פעם שנייה תוך עשרה ימים שפלשתינית שופכת חומצה מסוכנת על פניו של חייל במחסום צה"ל. הפעם - זה נגמר בפציעה קשה ואיבוד הראייה בעינו של החייל. מעניין - איפה זעקת השבר והצביעות של הנשים והתומכים על מחסומי צה"ל. איפה התגובות של אלה? איפה הביקורת על הפלשתינים ומעשיהם? מה היה קורה אילו היו פוגעים, חס וחלילה, באחד מהם שרצה לשפוך חומצה על פניו של חייל? אילו היו הורגים אותה - איזו זעקת שבר צבועה היתה נשמעת.
המסקנה של צה"ל צריכה להיות: יתר תקיפות, יתר בקרה, ואם צריך לירות כדי להרוג בבחינת "הקם להרגך....".
